רואה חשבון הינו נושה מובטח בפירוק 

בית המשפט המחוזי בירושלים בתאריך 13/01/2010 קבע כי רואה חשבון הינו נושה מובטח בפירוק

בית המשפט דן בערעור על החלטת המנהל המיוחד עו"ד דורון לנגה, לפיה דחה את טענת הנושה רו"ח במקצועו, להכיר בו כבעל זכות עיכבון הקיימת לו, לטענתו, על הדוחות הכספיים של החברה, ועל כך שהמנהל המיוחד לא אישר את מלוא תביעתו, ובתוך כך לקבוע כי הינו נושה מובטח.

הנושה - המערער  (ניר ששתיאל) הינו רואה חשבון במקצועו, שנתן שירותי ראיית חשבון לחברת דילעם בניה ופיתוח ועבודות עפר (1999) בע"מ (בפירוק) (להלן: " החברה"). המנהל המיוחד דן בתביעת החוב שהגיש המערער, וקבע כי אין לו זכות עיכבון על פנקסי החשבונות של החברה, וכן קבע כי אין להכיר במלוא החוב הנטען ובהיות המערער נושה מובטח.

המערער טען כי המנהל המיוחד שגה בקביעתו, שכן הוא בעל זכות העיכבון מכוח סעיף 5 לחוק חוזה הקבלנות תשל"ד - 1974, (להלן: " חוק חוזה קבלנות"), ובצירוף הגדרת " נושה מובטח" בפקודה, ולאור הגדרת עיכבון בחוק המיטלטלין, וכי עונה הוא על דרישת הדין.

לטענתו, אין צורך שהחוב במקורו יהא חוב מובטח, וזכות העיכבון היא שמקנה לבעליה מעמד זה.

מדובר בקבצי מחשב שהכין המערער ולגביהם, לטענתו, יש לו זכות בעלות וזכות יוצרים כל עוד החברה לא שילמה תמורתם, ואלה מהווים "נכס" של רואה החשבון.

השופט יוסף שפירא קבע, כי יש לראות ברואה החשבון כקבלן, ולכן בהתאם לסעיף 5 לחוק חוזה קבלנות, שווי זכות העיכבון שברשותו היא כשווי הסכום שחבה לו החברה כמזמינת השירות.

לפיכך נפסק, כי רואה החשבון הוא נושה מובטח ובעל זכות העיכבון על הדו"חות הכספיים. בעניין חישוב שכר הטרחה נקבע, כי בשל חוסר בתיעוד ובפרטים מספקים, יש לאמוד את הסכום באופן גלובלי על 30,000 שקלים.